פסק-דין בתיק ת"ק 009335/04

העובדות שאינן במחלוקת:

התובע 1 שכר דירה ברחוב נחלת בנימין 68 בתל אביב במימונו של אביו, התובע 2. על הסכם השכירות חתם הנתבע, מצד המשכיר. הסכם השכירות נחתם ביום 25.4.04 ותוקפו נועד במשך 6 חודשים. עם זאת, על פי סיכום עם הנתבע, פינה התובע 1 את הדירה מוקדם מן המועד שהיה מוסכם מלכתחילה בהסכם השכירות. לקראת הפינוי האמור ערכו התובע 1 והנתבע זכרון דברים ביום 22.7.04 ובו נקבע כי התובע יעזוב את הדירה, יתקן את הנזקים שעשה בבנין (הנזקים על פי זכרון הדברים הם מנורה בלובי + דלת של חדר מסויים), לאחר שיתקן את הנזקים יקבל לידיו ארבעה שיקים שהופקדו אצל הנתבע + יתרת השכירות לחודש יולי בסך 522 ש"ח.

טענות התובעים:

לטענת התובעים, הנתבע לא החזיר לתובעים את השיקים שהופקדו, וזאת למרות שהתובע 1 תיקן את כל הטעון תיקון על פי זכרון הדברים האמור. בנוסף, נפרע שיק על סך 1,620 ש"ח בתחילת חודש אוגוסט למרות שהתובע 1 כבר פינה את הדירה. בנוסף, לא החזיר הנתבע לתובעים את הסך של 522 ש"ח אותם היה צריך להשיב על פי זכרון הדברים לאחר תיקון הנזקים. התובעים תובעים הן את החזר הסך של 522 ש"ח, סך של כ-70 ש"ח בגין עלות ביטול ארבעת השיקים שלא הוחזרו (ושאחד מהם הוצג לפרעון), וכן פיצוי בגין עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לתובע 1 שנאלץ, לטענת התובעים, ללון על שפת הים ובגנים ציבוריים בשל פינוי הדירה מוקדם ממה שתכנן.

טענות הנתבע:

בראש ובראשונה הגיש הנתבע בקשה לסילוק על הסף בטענה שאין יריבות בינו לבין התובעים, שכן חוזה השכירות נחתם בין התובע 1 לבין חברת מיאד בע"מ, והנתבע חתם רק כנציג של חברת מיאד, והוא רק מנהל את הנכס בו התגורר התובע. לפיכך, אין לתובעים כל עילה נגד הנתבע.

לגופו של ענין, טען הנתבע, כי התובע עורר מהומות בבנין בו התגורר, לא הקפיד על נקיון הנכס, הפריע לדיירים והטריד אותם וגרם נזקים למבנה. זו הסיבה, לטענת הנתבע, שהתובע נתבקש לפנות את הדירה לפני תום תקופת השכירות. עוד טוען הנתבע, כי אכן, תיקן התובע את הטעון תיקון לפי זכרון הדברים מיום 22.7.04, אלא שלאחר חתימת אותו זכרון דברים, שבר התובע קיר בלובי, ובשל כך לא הוחזר לו הסכום של 522 ש"ח ולא הוחזרו לו השיקים שהופקדו.

דיון והכרעה:

יצויין, כי היה קשה מאוד לנהל את הדיון בתיק זה, בשל התנהגותו של התובע 1, אשר הפריע במהלך כל הדיון, ולאחר מספר הערות, נאלץ בית המשפט להוציאו מהאולם. כעבור זמן מה ביקש לשוב לאולם, בית המשפט התיר לו לעשות כן, אך הוא שב והתפרץ, ובית המשפט נאלץ להוציאו מאולם הדיונים. בנוסף, על אף שבית המשפט נתן לתובעים שניהם לטעון באריכות (בעיקר יחסית לדיון בבית משפט לתביעות קטנות), היו התובעים מלאי טרוניות על כך שהיה להם עוד הרבה מה להגיד.

בנוסף, הנתבע טען כי אין לו מה לומר משום שאיננו בעל הדין הנכון. טענותיו הועלו אמנם בכתב ההגנה, והוא חזר על מרביתן בבית המשפט, אך כאשר ביקש בית המשפט הבהרות בנקודות מסויימות, טען הנתבע כי אלה אינן בידיו שכן הוא איננו בעל הדין הנכון. יצויין, כי אמר לבית המשפט ששוחח עם בעלי חברת מיאד בע"מ (אשר, לטענתו, היא בעלת הדין הנכונה), אלא שזו הנחתה אותו ללכת לבית המשפט, ואם תהיה בעיה, היא תגבה אותו לאחר מכן.

לגופו של ענין בנושא היריבות, על עותק חוזה השכירות המצוי בידיהם של התובעים, חתום הנתבע 1 לבדו, ואין כל זכר לחברת מיאד בע"מ. רק בעותק שצירף הנתבע לכתב ההגנה מופיעה חותמת של מיאד בראש חוזה השכירות, אך גם באותו עותק הנתבע חתום לבדו בסוף החוזה. לשאלת בית המשפט אמר הנתבע כי אין לו זכויות חתימה במיאד, אך כל פעולותיו הן על דעת מנהלי מיאד ובעלי מניותיה. הוא לא יכול היה להציג כל מסמך המאשר זאת, ולפיכך, שוכנעתי כי הנתבע בעצמו הוא הכתובת הנכונה לתביעה, ואם - כטענתו - חברת מיאד היא ששלחה אותו הן לחתום על החוזה עם התובעים, והן לדיון היום בבית המשפט, הרי שזו בוודאי תסכים לשפותו בגין כל סכום שיחוייב בו, אם אחליט לחייבו.

לגוף התביעה: הנתבע לא הוכיח כי נשבר קיר בלובי, הוא לא הוכיח כי - אם היה שבר כזה - גרם לו התובע 1, ואם גרם לו התובע 1 - היה זה לאחר חתימת זכרון הדברים מיום 22.7.04. טוען התובע 1, כי אכן היה שבר בקיר של הלובי, אך דבר זה ארע עוד טרם חתימת זכרון הדברים, והסיבה לכך שנזק זה לא נכלל בין הנזקים שעל התובע 1 לתקן, היא שהנתבע שוכנע שלא התובע 1 גרם לנזק זה. הנתבע מכחיש, כאמור, עובדה זו וטוען כי השבר ארע לאחר חתימת זכרון הדברים, אך מצאתי תמיכה לטענת התובע בנקודה זו, בסעיף 3 לכתב ההגנה, שם נכתב: "...גרם לנזקים וביניהם שבירת מנורה בלובי הכניסה לנכס, שבירת קיר בלובי הכניסה לנכס ושבירת דלת של אחד מדיירי הנכס". מיד לאחר מכן, בסעיף 4 נכתב: "בעקבות התנהגותו זו של המשיב, כלו כל הקיצים והחליטה חברת מיאד בע"מ לפנות את המשיב מהנכס...". בסעיף 5 לכתב ההגנה, מדובר על זכרון הדברים מיום 22.7.04. מכאן, שאכן - כדברי התובע 1 - הנזק לקיר בלובי ארע טרם חתימת זכרון הדברים, והיה ידוע לנתבע טרם חתימת זכרון הדברים, ובכל זאת לא בא זכרו בין הנזקים שעל התובע 1 לתקן.

לפיכך, קיבלתי את עמדת התובע, כי לא הוא גרם לנזק, או מכל מקום - בשלב חתימת זכרון הדברים, לא סבר הנתבע כי יש להטיל תיקון זה על התובע 1, ולפיכך, נזק זה לא יכול להוות עילה לעיכוב יתרת השיקים והסכום בסך 522 ש"ח בידי הנתבע. מכאן, שלא מצאתי כל הסבר בכתב ההגנה של הנתבע או בדבריו בבית המשפט מדוע לא הוחזר לתובע הסך של 522 ש"ח, שצריך היה להיות מוחזר לאחר תיקון כל הנזקים ע"י התובע.

באשר לנזקים הנוספים להם טוענים התובעים: קיבלתי את גירסתם כי נאלצו לבטל את ארבעת השיקים שהופקדו אצל הנתבע ואשר צילום מהם צורף כנספח ד' לכתב ההגנה, וזאת לאחר שהשיק על סך 1,620 ש"ח הופקד ביום 2.8.04, כעולה מנספח 1 לכתב התביעה, לאחר שהנתבע כבר לא היה זכאי לכל תשלום שהוא מאת התובעים. בגין הביטול חוייבו התובעים בסך של 17 ש"ח לכל שיק ובסה"כ 68 ש"ח.

יתרת תביעתם של התובעים היא בגין הוצאות שונות, הקשורות בהגשת התביעה, כגון נסיעות לבית המשפט וכיו"ב, וכן בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובע בגין הפינוי המוקדם של הדירה.

באשר לעוגמת הנפש: מרגע שהסכים התובע 1 (בניגוד לדעת אביו) לפנות את הדירה מוקדם מן המוסכם, כעולה מזכרון הדברים מיום 22.7.04 עליו חתם התובע 1, איננו יכול להלין על כך שנאלץ למצוא מקומות חלופיים ללון בהם. מעבר לכך, לא הוכחו טענות התובעים לגבי העובדה שהתובע 1 נאלץ ללון על שפת הים, כדברי האב, או בגנים ציבוריים, כדברי הבן. אציין במאמר מוסגר, שלאחר שראיתי את התנהגותו של התובע 1 בבית המשפט, כפי שציינתי הן בפרוטוקול הדיון והן בהחלטתי זו, ספק בעיני אם עוגמת הנפש שנגרמה לו גדולה מעוגמת הנפש שנגרמה לנתבע בשל התנהגותו של התובע 1 המתוארת בכתב ההגנה.

גם ההוצאות שנגרמו לתובעים לא הוכחו, אך מאחר שהתובעים מתגוררים בכרמיאל, אני מניחה שאכן נגרמו להם הוצאות כלשהן בשל הצורך להגיע לבית המשפט.

לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים סך של 590 ש"ח בגין נזקיהם המוכחים, וכן סכום נוסף של 410 ש"ח בגין נסיעותיהם והוצאות נוספות, ובסה"כ 1,000 ש"ח, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מיום  הגשת התביעה (17.8.04)  ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 350 ש"ח, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.